יומנה של אנה פרנק: קולה של נערה וקולו של העם היהודי בשואה

לאחר הרבה טקסטים שכתבתי בנושא השואה, זו הפעם הראשונה בה אני כותב על דמותה ועל יומנה של אנה פרנק. אני דור שלישי לשורדי שואה, משני הצדדים, ובמשפחתנו לא נהוג לשוחח על כך. סבתא שלי אמרה לי פעם: “אני לא רוצה לדבר על השואה בגלל שזה פוגע לי בביטחון העצמי”. אני חושב על חשיבות הקול שלי, ובכתיבתי אני מבקש להביע אותו ולהנציח את השואה.

בכתבה זו, אסקור את ההיסטוריה של משפחתה ואת יומנה של אנה פרנק, הנחשב לאחד הדיווחים החזקים והמפורסמים ביותר של מלחמת העולם השנייה. אציג גם את הרקע ההיסטורי של יומנה ואוסיף ציטוטים ישירים שיאפשרו לכם להכיר אותה טוב יותר.

מי הייתה אנה פרנק? ומה גרם למשפחתה לברוח להולנד ולהסתתר?

אנה פרנק (אנליס מארי פרנק), בתם של אוטו פרנק, איש עסקים, ואשתו אדית פרנק, נולדה בתאריך ה-12 ביוני 1929 בפרנקפורט שגרמניה. בשנת 1933, עם עליית הצורר הנאצי אדולף היטלר לשלטון, עברה משפחתה של אנה לאמסטרדם (אביה, אמה ואחותה הגדולה מרגוט).

בשנת 1940 פלשה גרמניה להולנד והחלה לנקוט צעדים שונים נגד האוכלוסייה היהודית. כתוצאה מכך, יהודים רבים חששו לחייהם או הסתתרו. כמו כן, חוייבו אנה ואחותה לעבור מבית ספר ציבורי לבית ספר יהודי.

בשנת 1942, אחותה של אנה, מרגוט, קיבלה פקודה להתייצב במחנה עבודה. כשהיא עומדת בפני מעצר במקרה של אי-ציות, החליטה משפחתה של אנה פרנק להסתתר. מקום המסתור היה נספח סודי הנמצא בבניין המשרדים של אביה באמסטרדם, והכניסה אליו הוסתרה מאחורי ארון ספרים נייד.

את המסתור חלקה משפחתה של אנה יחד עם משפחה אחרת, בני הזוג ואן פלס, ורופא שיניים בשם פריץ פפר. מספר חברים לא יהודים, ביניהם מיפ גיס, סיפקו למשפחות מזון ומוצרים שונים. בחלקים הבאים של הכתבה, אתמקד בנושא יומנה של אנה פרנק.

יומנה של אנה פרנק: מה הוא מכיל?

במהלך שהותה במחבוא כתבה אנה פרנק יומן, הידוע בשם יומנה של אנה פרנק. ביומן היא שיתפה פרטים רבים מחייה האישיים, חלומותיה ופחדיה. יומנה של אנה פרנק נכתב במשך שנתיים (1944-1942).

את היומן קיבלה אנה כמתנה מאביה, והיא החלה לכתוב בו כבר ביום הראשון. בין המילים ניתן למצוא את הציטוט: “אני מקווה שאוכל למסור לך הכל, כפי שמעולם לא יכולתי לבטוח באף אחד, ואני מקווה שתהיה עבורי מקור גדול לנחמה ולתמיכה”. ציטוט זה מתוך יומנה של אנה פרנק מעיד על הצורך החזק שלה בפורקן רגשי.

ביומן סיפרה אנה גם על חיי היום-יום במחבוא. הצפיפות, האספקה הדלילה והרעב, הובילו לוויכוחים שונים בין דיירי הבית, ואנה אפילו ציינה כי התנאים במסתור היו מחניקים. יומנה של אנה פרנק מעלה ניחוח של מתח ההולך וגובר בעת שהייתה במסתור, וניכרים בו החשש והפחד להתגלות. יומנה של אנה פרנק מכיל גם “ענייני מתבגרים” כדוגמת קנאה לאחותה ומריבות עם אמה. אנה כתבה בגילוי-לב ביומנה גם על תקוותיה, ושיתפה בחלומה להפוך לעיתונאית או סופרת.

גורל משפחתה של אנה פרנק

לאחר שנודע לה על תכניות לאיסוף יומנים ועיתונים במטרה לתעד חוויות של אנשים בזמן המלחמה, הנובעים כתוצאה מתופעת אנטישמיות, החלה אנה לעבד מחדש את היומן שלה וקראה לו בשם “הנספח הסודי”. היא יצרה שמות בדויים לכל דיירי הבית, ולדמותה קראה “רובין”. הרשומה האחרונה מתוך יומנה של אנה פרנק נכתבה ב-1 באוגוסט 1944, ושלושה ימים לאחר מכן, עקב הלשנות המודיעים ההולנדים, התגלה מסתור המשפחה ע”י הגסטאפו הגרמני.

לאחר גילוי המסתור נלקחו כל הדיירים למעצר, ומשפחת פרנק הועברה למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין, אשר נחשב למתקן הגדול ביותר שיצרו הנאצים למטרת ביצוע רצח המוני של יהודים. בני משפחתה של אנה פרנק הופרדו: אנה ומרגוט נלקחו למחנה הריכוז ברגן-בלזן בגרמניה, ועפ”י ההערכות, שתיהן מתו כתוצאה ממחלת הטיפוס. אמם, אדית, נספתה במחנה ההשמדה אושוויץ כתוצאה מרעב. רק אוטו פרנק שרד. אציין כי סבתא שלי, יולנדה (יורצה) רייך ז”ל, על שמה אני קרוי, שרדה את מחנה ההשמדה אוושוויץ-בירקנאו.

כיצד התפרסם יומנה של אנה פרנק?

מיפ גיס, עובדת של אוטו פרנק, הצליחה להציל כתבי-יד של יומנה של אנה פרנק בזמן הסתערות הנאצים על הבניין בו הסתתרו המשפחות. היא מסרה את כתביה של אנה לאוטו פרנק, אשר פירסם אותם לציבור הרחב. השם הרשמי של יומנה של אנה פרנק הוא “יומנה של נערה צעירה”, והוא נחשב לאחד מספרי העיון הנקראים ביותר בהיסטוריה.

כדי להגשים את חלום הפרסום של אנה פרנק, החל אוטו פרנק למיין את כתביה. בשלב הראשון היה הגיליון המקורי, לאחר מכן גרסה מתוקנת, ובסופו של דבר, היומן שפורסם הוא הגרסה השלישית, בו הושמט חלק גדול מהטקסט, כיוון שרובו עסק במיניות ובקשיים של אנה עם אמה.

היומן פורסם בשנת 1947, שנתיים לאחר מותה של אנה במחנה הריכוז ברגן-בלזן. יומנה של אנה פרנק הוא יצירה אשר עובדה ליותר מ-65 שפות, ואף עובדה לבמה ולמסך. כל ההכנסות הועברו לקרן שהוקמה לכבודה של אנה פרנק. בשנת 1995, כ-15 שנים לאחר מותו של אוטו פרנק, פורסמה גרסה חדשה באנגלית המכילה חומר שהושמט בעבר. יומנה של אנה פרנק נחשב לקלאסיקה בז’אנר ספרות המלחמה.

היומן של אנה פרנק הוא סנסציה בינלאומית, אך בלימוד השואה יש לקחת בחשבון משתנים נוספים

בהתחלה, מוציאים לאור נרתעו מפרסום סיפור חייה של אנה פרנק, כיוון שהם חשבו כי הקוראים לא מוכנים להתמודד עם זוועות מלחמת העולם השנייה, לרבות כשמדובר על זווית ראייה של נערה מתבגרת. למרות זאת, בחלוף השנים, הסיפור האישי והמשפחתי, הכתוב במסגרת יומנה של אנה פרנק, הפך לחלק מתכניות לימוד רבות ברחבי העולם ולקריאת חובה בבתי ספר רבים. חשוב להבהיר כי עבור רוב הקוראים, היומן של אנה פרנק הוא עבודת העומק היחידה אותה הם קוראים על השואה.

צריך לזכור, כי היומן אינו מציג את התקופה שלאחר גילוי המחבוא, הכוללת מאסר, גירוש, ואת עובדת היותה של אנה חלק מרצח עם, אותו חוו כשישה מיליון יהודים במסגרת השואה. יתרה מכך, סיפורה של אנה פרנק אינו מייצג, כיוון שרק אחוז קטן מהיהודים הסתתר, ורובם סבלו בגטאות, מחנות ריכוז, מחנות השמדה ועוד*.

ציטוטים של אנה פרנק – מתוך יומנה של אנה פרנק

החלטתי להביא בפניכם ציטוטים מתוך היומן של אנה פרנק, כך שתוכלו להכיר אותה קצת יותר, או פשוט להיזכר. ציטוטים מתוך יומנה של אנה פרנק, אותם בחרתי להציג, מתאפיינים באופטימיות ומביעים נקודות מבט של נערה נבונה ותמימה, שכל אחד מאיתנו יוכל ללמוד ממנה:

• “כמה נפלא שלא צריך לחכות עוד רגע אחד לפני שאנחנו מתחילים לשפר את העולם”

• “זה באמת מפליא שעוד לא עזבתי את כל האידיאלים שלי, כי הם נראים לי כל-כך אבסורדיים ובלתי-אפשריים לביצוע. בכל זאת, אני שומרת אותם, כי למרות הכל, אני עדיין מאמינה שאנשים הם טובי-לב”

• “חשוב על כל היופי שנותר סביבך – והיה מאושר”

• “אני רואה את העולם הופך אט אט למדבר. אני שומעת את הרעם המתקרב, שיום אחד יהרוס גם אותנו. אני חשה את סבלם של מיליונים, ובכל זאת, כשאני מסתכלת למעלה לשמיים, אני מרגישה שהכל ישתנה לטובה, שגם האכזריות הזו תיגמר, שהשקט והשלווה ישובו”

• “הורים יכולים לתת עצות טובות או להעלות אותנו על הנתיבים הנכונים, אבל הגיבוש הסופי של אופי האדם נמצא אך ורק בידיים שלו”

• “אני חוששת שאנשים שמכירים אותי כמו שאני בדרך כלל, יגלו שיש לי צד אחר, טוב ועדין יותר. אני מפחדת שילעגו לי, יחשבו שאני מגוחכת וסנטימנטלית ולא יקחו אותי ברצינות. אני רגילה שלא לוקחים אותי ברצינות, אבל רק אן ה-‘קלילה’ רגילה לזה ויכולה להשלים עם זה, אן ה-‘עמוקה’ יותר חלשה מדי”

• “מי בכלל יחשוב שכל כך הרבה עבר בנפשה של נערה צעירה?”

• “אף אחד לא מכיר את הצד הטוב יותר של אן, וזו הסיבה שרוב האנשים לא יכולים לסבול אותי. הו, אני יכול להיות ליצנית משעשעת אחר הצהריים, אבל זה יספיק לאנשים למשך חודש”

• “גדלות האדם אינה טמונה בעושר או בכוח, אלא באופי ובטוב. אנשים הם רק אנשים, ולכל האנשים יש פגמים וחסרונות, אבל כולנו נולדים עם טוב בסיסי”

לסיום, ציטוט מתוך יומנה של אנה פרנק שמצביע על אחת ממטרותיו:

“אני לא רוצה לחיות לשווא כמו רוב האנשים. אני רוצה להיות שימושית, להסב הנאה לכל האנשים – גם לאלו שמעולם לא פגשתי. אני רוצה להמשיך לחיות גם אחרי מותי!”

אנה היקרה, את בהחלט שימושית וממשיכה לחיות בזכות היצירה שלך, המהווה את אחד המסמכים החשובים ביותר בהיסטוריה, ומוכיחה לכל העולם, לרבות למכחישי השואה, כי אכן התרחשו הדברים, וכי המציאות עולה על כל דמיון.

אסיים במילותיו של אלי ויזל ז”ל: “כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקורבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס”. כל מילה נוספת מיותרת. יומנה של אנה פרנק הוא מסמך נוגע ללב שיכול להבהיר לנו חלק ממה שחוו אנשים בעת ההיא, בדגש על ילדים מלאי תקווה וחלומות.

“נזכור ולא נשכח – לעולם ועד!”

References

*-“How Anne Frank’s private diary became an international sensation”, Blakemore, E. 2019.

שאלות ותשובות: יומנה של אנה פרנק